Vayedaber

משנה: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן יַדָּלֵקוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. בת''כ דריש לה אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו ת''ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולן ואם צבעו אפי' בקליפין כגון של אגוזים או רימונים וכיוצא בהן אסור בהנאה דדרשינן את פריו את הטפל לפריו וישרף הבגד:

נתערב. הבגד באחרים כולן ידלקו דברי ר''מ דס''ל את שדרכו למנות מקדש כדתנינן לקמן בפרקין וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים וכדס''ל לקמן דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ולר''ע שבעה וכן הלכה:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר כּוּלְּהֹן לְשׁוֹן תְּרוּמָה מִצְטָֽרְפִין. וָכָא יִצְרְפוּ לְשׁוֹן טוּמְאָה וּלְשׁוֹן זָרוּת. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא. דְּתַנֵּי בַּר קַפָּרָא חֲתִיכָה 16b שֶׁלְקוֹדֶשׁ וְשֶׁלְפִּיגּוּל וְשֶׁלְנוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה של נבילה. כלומר קיימתיה להכתוב הזה דוקא באכילה הוא דאסור ולא בהנאה ובמה קיימת לזה מכח גיד הנשה של נבילה דכשהותרה הנבילה היא וגידה הותרה:

והא כתיב כל חלב וכו'. לר' אלעזר הוא דפריך וכי מעתה אתה תופס איסור הנאה לאיסור אכילה ותאסר החלב בהנאה כמו האכילה בתמיה:

שנייא היא. גבי חלב דכתיב בהדיא וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו ופרט בו הכתוב בהדיא להיתר הנאה:

והכתיב רק את הדם לא תאכלו מעתה וכו'. ומשני שאני היא דכתיב ביה על הארץ תשפכנו כמים מה מים וכו':

והכתיב על כן לא יאכלו וגו'. ומעתה תאסור גיד הנשה בהנאה:

והכתיב גבי חדש ולחם וגו'. ומעתה יהא אסור בהנאה ומשני שאני היא גבי חדש שקבע לו הכתוב זמן עד אחר הקרבת העומר והואיל ואין איסורו איסור עולם לא נאסר הנאה גביה דאנן לא אמרינן הכלל דאיסור הנאה אלא בדבר שאיסורו איסור עולם:

והכתיב גבי שרצים לא תאכלום וגו'. ומותרים הן בהנאה:

א''ר מנא. מיעט הכתוב איסור הנאה שבו מדכתיב שקץ הם לכם ודרשינן לכם להיתר הנאה:

גמ' רשב''ל אמר במחלוקת. הך מתניתין לא אתיא כד''ה אלא במחלוקת היא שנויה ור''ש פליג עלה כדמפרש לה לקמן ור' יוחנן קאמר דד''ה היא:

וקשיא על דרשב''ל לא כן וכו'. כלומר דאפי' נאמר דאיהו מפרש להמתני' דלענין צירוף מיתנייא וה''ק דקדשי קדשים וקדשי קלים שנתבשלו וכו' ולר''ש אין מצטרפין לאסור הואיל ושני שמות הן אכתי קשיא וכי לא סברינן מימר בריש פרקין התרומה ותרומת מעשר וכו' מצטרפין זה עם זה ורבי שמעון מודה בה לפי שכולהון לשון תרומה הן וא''כ הכא נמי הרי כולן לשון טומאה ולשון זרות כלומר שהרי קדשי קלים אסור לזרים טמאים כמו שקדשי קדשים אסור לזרים טהורים וא''כ מאי שנא האסור משום לשון טומאה או משום לשון זרות ואמאי לא מצטרפי קדשי קדשים עם קדשי קלים לאסור לטמאים הא מיהת כולם אסורים להם:

הדרן עלך התרומה ותרומת מעשר

סבר רשב''ל כהדא דתני בר קפרא וכו'. כלומר לעולם כדאמרינן דרשב''ל מפרש להמתניתין דמשום צירוף קתני ודקשיא לך א''כ מ''ט דר''ש הכא לר''ל לא קשיא משום דסבירא ליה כהדא דתני בר קפרא בברייתא דיליה לדינא דמתניתין דלעיל חתיכה של קדש ושל פיגול וכו' ולא תני קדשי קדשים כדתני במתניתין אלא קדש סתם ואפי' בשל קדשי קלים מיתפרשא כדמייתי לה להך ברייתא בהלכה דלעיל והרי דאע''ג דקדשי קלים מותרין לזרים על כרחך דטעמא דחכמים אוסרים לזרי' משום דצירוף דפיגול ונותר מהני לאסור ור''ש דמתיר משום דס''ל דהואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין והשתא ה''ה במתני' דהכא שאע''ג דזה וזה אסור לטמאים אפ''ה הואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין לר''ש ושאני ההיא דריש פרקין דכולן אסורין לזרים משום תרומה ושם האיסור חד הוא אבל הכא זה משום טומאה וזה משום זרות אינן מצטרפין זהו טעמא דר''ל אליבא דר''ש והלכך מוקי להך מתני' ג''כ במחלוקת כהאי מתני' דלעיל אבל ר' יוחנן לא ס''ל הכי אלא כהאי דתנינן במתניתין דלעיל חתיכה של קדשי קדשים וכו' וטעמא לא משום צירוף הוא דהויא אלא כדפרישית לעיל וכן מתני' דהכא לאו משום צירוף קתני אלא כדפרישית במתני' וכולא עלמא מודים בה:

הלכה: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק כול'. כְּתִיב וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּסָמוּךְ לְפִירְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ. מָאן דְּאָמַר בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ קְלִיפִּין וְגַרְעִינִין בְּמַשְׁמַע. מָאן דְּאָמַר בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ קְלִיפִּין בְּמַשְׁמַע וְלֹא גִּרְעִינִין. וְגַרְעִינִין מְנַיִין. הֲוִי סוֹפָךְ מֵימָר אֶת פִּרְיוֹ בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ. אִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ דָּבָר שֶׁהוּא עוֹרֵל אֶת פִּרְייוֹ וּפִרְייוֹ עוֹרְלוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית דבעי נשמעינה מן הדא וערלתם וכו'. כלומר ואית דבעי מימר דאף להאי מ''ד דדריש בעורל שמעינן נמי לרבות אף הגרעינין והכי הוא דריש דבר שהוא עורל את פריו וזו היא הקליפה ופריו עורלו ומכסהו וזהו הגרעין ומדכתיב ערלתו את פריו ולא כתיב את פרי ערלתו הוא דדריש הכי דמשמע דערלתו אתרוייהו קאי:

גמ' כתיב וערלתם וגו' אית תניי תני. לרבות הקליפה מדכתיב את פריו בסמוך לפריו הוא כפריו ואית תניי תני בעורל את פריו כלומר דהאי' תנא לישנא דערלתו דריש כמו רעלתו מלשון והרעלות שבמקרא ובלשון משנה ערביות יוצאות רעולות לפי שהקליפה עוטף ומכסה את הפרי ומהכא מרבינן את הקליפה ומפרש הש''ס הנ''מ בין הני תנאי:

מאן דאמר בעורל את פריו קליפין במשמע ולא גרעינין ומ''ד בסמוך לפריו קליפין וגרעינין במשמע. כצ''ל ובספרי העתקה והדפוס נתחלפו התיבות דלמאן דדריש בסמוך א''כ הגרעינין סמוך להפרי מבפנים כמו הקליפה מבחוץ ומאן דדריש בעורל אין במשמע אלא הקליפה שהיא מכסה את הפרי:

וגרעינין מנין.להאי מ''ד:

הוי סופך מימר את פריו בסמוך לפריו. כלומר הוי דעל כרחך אתינן להאי דרשה דאת פריו בסמוך לפריו ומרבינן גם הסמוך מבפנים. ובספרי הדפוס כתיב את את וט''ס הוא:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָֽכְלוּ אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה בְּאִיסּוּר אֲכִילָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וִיפָרֵשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. מַה פִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. וּמַה פִּירֵשׁ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנּוּ וַאֲכָלָהּ. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפַלִּיג. וְכִי מָה אָֽסְרוֹ לַכֶּלֶב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא תאכלו וכו'. בין שכתוב לא תאכל לא תאכלו או לא יאכל בכולם איסור הנאה ג''כ במשמע:

כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. שפרט הכתוב בהן היתר הנאה כדמפרש ואזיל:

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ודרשינן מהאי קרא לאיסור אבר מן החי וכתיב ביה לכלב תשליכון אותו ובנבילה דכתיב לגר וגו':

תני חזקיה ופליג. אהאי דר' אלעזר וכי מי אסרו לכלב בהני איסורין דכתיב לא תאכל לא תאכלו ואע''פ שלא פרט הכתוב בהדיא מי אסרו הלא לא כתיב אלא לא תאכל אתה ואין כאן איסור הנאה בכלל:

ר' אבהו בשם ר' אלעזר כל מקום שנא' לא תאכל וכו'. סוגיא זו גרסינן לקמן בריש פרק כל שעה עד והדא מסייעא לר' יוחנן:

וְהָא כְתִיב כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתָּה תוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה לְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה. וְהָֽכְתִיב רַק אֶת הַדָּם. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה כְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מַה מַיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה אַף הַדָּם מוּתָּר בַּהֲנָייָה. וְהָֽכְתִיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ קִייַמְתִּיהָ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁלַּנְּבֵילָה. וְהָֽכְתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁקָּבַע לֹו הַכָּתוּב זְמָן. וְהָֽכְתִיב לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָייָה שֶׁבּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והכתיב רק את הדם לא תאכלו מעתה וכו'. ומשני שאני היא דכתיב ביה על הארץ תשפכנו כמים מה מים וכו':

והכתיב על כן לא יאכלו וגו'. ומעתה תאסור גיד הנשה בהנאה:

והכתיב גבי שרצים לא תאכלום וגו'. ומותרים הן בהנאה:

א''ר מנא. מיעט הכתוב איסור הנאה שבו מדכתיב שקץ הם לכם ודרשינן לכם להיתר הנאה:

הדרן עלך התרומה ותרומת מעשר

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלֵנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקָל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מְחוּוָּר. מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקָּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֵית כְּתִיב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית. רטיה משור הנסקל מחלבו או מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה לפי שאין הל''ת שלו מחוור כלומר לענין איסור הנאה לא מחוור דלא כתוב בהו בהדיא לרבות לאיסור הנאה והאי פליגא על הא דאמר ר' אבהו לעיל וכדקאמר לקמן:

בכלאי הכרם לוקה אף על הנאה. כדאמר ר' חנינא דגילה ביה קרא בהדיא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כדאמרינן לעיל בריש פ''ח דכלאים דצריך שריפה לפי שאסור בהנאה:

מערלה צריכה. אלא דאיסור הנאה מערלה צריכה היא למיבעי' אם לוקה הוא על הנאה ואע''ג דמרבינן לעיל להנאה היינו לאיסור אבל לענין מלקות מספקא לן הואיל ולא ריבה הכתוב אלא גבי העשה ולא גבי הל''ת כדמסיק ואזיל להבעיא:

עשה לרחקו כתיב. כלומר להרחיק מהנאה בערלה לא מצינו דכתיב אלא בעשה כדדריש בת''כ והבאתי במתני' וערלתם ערלתו ערלים לרבות לאיסור הנייה ואין במשמע זה אלא לרבות לאיסור עשה:

לא תעשה. לאכלו הוא דכתיב לא יאכל אבל לא תעשה לרחקו אף מהנאה לית כתיב בה בהדיא לרבות:

בֶּגֶד גְּדוֹל שֶׁצְּבָעוֹ עַל מְנָת לְחוֹתְכוֹ מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ כְּמוּסְגָּר אוֹ כְמוּחְלָט. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כְּמוּסְגָּר מוּתָּר. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כְּמוּחְלָט אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''נ דהאי בעיא דמוכין היינו כדמסיים ואזיל. בגד גדול שצבעו בערלה על מנת לחתכו ולעשות ממנו מוכין מה את עביד ליה במוסגר או במוחלט משום דתנינן בספי''א דנגעים בגד המוסגר שנתערב באחרים וכגון שצבעו ואינו ניכר כולם טהורי' קצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהנייתו והמוחלט שנתערב באחרים כלם טמאים קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו והשתא מיבעיא ליה אם צבע להבגד גדול מהערלה וחתכו ועשאו מוכין למאי את מדמי ליה לדין דבגד מוסגר וכדמסיים ואזיל דאם תעבדיניה כמוסגר מותר בהנאה הואיל וקצצו ואם את מדמי לדין דערלה כדין המוחלט אסור אף לאחר שקצצו. ולא איפשטא:

פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין קַרְקַע נֶאֱסַר. צָר צוּרָה בְקַרְקַע נֶאֱסַר. צָבַע דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַייִם. אִילּוּ הִשְׁתַּחֲוֶוה לוֹ לֹא אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁצְּבָעוֹ אָֽסְרוֹ. מִיכָּן שֶׁצְּבָעוֹ צְרִיכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פשיטא שאין קרקע נאסר. לדינא דמתני' מהדר דהאי פשיטא לן שאם צבע בערלה להקרקע שאינו כלום שאין קרקע עולם נאסר ואם צר צורה בקרקע הא נמי פשיטא דהצורה נאסר שהיא על גבי הקרקע וצריך לקלקלה ולהפסידה:

צבע דבר שיש בו רוח חיים. כגון לבהמה וכיוצא בה הא קא מיבעיא לן אם נאסר או לא ופשיט לה דהאי נמי לית לן למיבעי מידי שהרי אלו השתחווה לו לא אסרו דקיי''ל דבר שיש בו רוח חיים לא נאסר משום ע''ז להדיוט כדאמרינן בפ''ג דע''ז ומפני שצבעו אסרו בתמיה:

מיכן. כמו מוכין שצבעו האי הוא דצריכה למיבעיא לן אם אסרו כמו להבגד או דילמא מפני שהמוכין הן חתיכות חתיכות מפורדות ולא אהני בהו הצביעה כמו בבגד לא אסר אותן. משכב וסיפות תרגום מיככין שדרך להשים המוכין של צמר בתוך השק לשכיבה:

מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָייָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ לָמַדְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. הָא מָה תַלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכִיל כְּאוֹכֵל דַּבְרֵי רִבִּי יֹאשַׁיָּה. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. מָה אִם שְׁרָצִים קַלִּין עָשָׂה בָהֶן מַאֲכִיל כְּאוֹכֵל. חָמֵץ הֶחָמוּר אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ מַאֲכִיל כְּאוֹכֵל. הָא מָה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָייָה. בְּגִין דִּכְתִיב לֹא יֵאָכֵל. הָא מִלֹא תֹאכַל לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְהָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. שנינו חדא ברייתא דפליגי בה תנאי בהא והאי ברייתא גופה מסייעא לזה ולזה דחד ס''ל כר' אלעזר וחד ס''ל כר' יוחנן כדמפרש ואזיל:

מתניתא מסייע' לר' אלעזר. כצ''ל כאן וכך הוא בפסחים דת''ק דברייתא לר' אלעזר הוא דמסייע ליה דדריש לא יאכל דגבי חמץ לחייב את המאכיל כאוכל דלא יאכל ע''י אחרים משמע ולהזהיר אף להמאכיל דאלו לאיסור הנאה לא אצטריך דמלא תאכל נפקא והיינו כר' אלעזר דיש בכלל לא תאכל אף איסור הנאה:

ר' יצחק אומר אינו צריך. גבי חמץ לרבות להמאכיל כאוכל דק''ו משרצים הקלין שאין בהן כרת ועשה בהן המאכיל כאוכל כדדרשינן לא תאכלום כי שקץ הם קרי ביה לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים חמץ חמור שיש בו כרת לכ''ש שעשה בו המאכיל כאוכל הא מה ת''ל לא יאכל חמץ דלא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנאה:

בגין דכתיב. וטעמו בשביל דכתיב לא יאכל שמעינן לאיסור הנאה הא מלא תאכל לא הוה שמעינן כלום דאין איסור הנאה בכלל לא תאכל וא''כ הדא דר' יצחק מסייעא לר' יוחנן:

רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ אֵין אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. בִּנְייַן אָב שֶׁבְּכוּלָּן וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקּוֹדֵשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. תַּנֵּי חִזְקִיָּה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ אֲפִילוּ לִמְלֶאכֶת הַגָּבוֹהַּ. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר רַק הַדָּם לֹא תֹּאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִּם. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ. מָה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין אַף הַדָּם מַכְשִׁיר. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נֲבֵילָה. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנּוּ וַאֲכָלָהּ. בָּא לְהוֹדִיעֲךְ שֶׁגֵּר תּוֹשָׁב אוֹכֵל נְבִילוֹת. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב וְאֵי אַתָּה מַשְׁלִיךְ חוּלִין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בנין אב שבכולן. חסר כאן ה''ג בפסחים לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה באיסור אכילה בנין אב שבכולן וכו'. כלומר כל היכא שאתה קורא לא תאכל או לא יאכל בציר''י שם אתה תופס גם איסור הנאה בכלל איסור אכילה ובנין אב שבכולן שממנו אתה למד זה מחטאת הוא דכתיב וכל חטאת וגו' לא תאכל באש תשרף אלמא כל לא תאכל או לא יאכל בציר''י אסור בהנאה וטעון שריפה:

תני חזקיה. לברייתא דלקמי' והיא מסייעא לר' יוחנן כדמייתי ואזיל לכל הני דכתיב בהו היתר וללמודא אחרינא הוא דאצטריך ולא להיתר הנייה גופיה משום דבלאו הכי אין איסור הנאה בכלל לא תאכל ולא תאכלו:

בא להודיעך אפי' למלאכת הגבוה. מותר דה''א דלא הוכשר למלאכת השמים אלא דבר המותר באכילה קמ''ל וכן גבי דם אצטריך כמים ללמד שהוא מכשיר לקבל טומאה כמים דכתיב בהו הכשר בהדיא וכי יותן מים וגו' וגבי נבילה אצטריך לגר וגו' ללמד שגר תושב אוכל נבילות כלומר שאתה מותר ליתן לו נבילה לפי שאינו מצווה על כך וכן גבי ובשר בשדה וגו' איצטריך ההיתר דניכתוב ביה אותו למעט חולין שנשחטו בעזרה מהיתר הנאה ולגופי' לא אצטריך:

רבנן דקסרין. אמרי בלישנא אחרינא להא דר' אבהו בשם ר' יוחנן דללישנא קמא לא אמר אלא שאינו לוקה על הנאה היכא שאין הל''ת מפורש בהדיא ולהאי לישנא ס''ל לר' יוחנן דלא תאכלו לא משמע אלא איסור אכילה בלבד ואין אתה תופס איסור הנאה כאיסור אכילה דאפי' איסור הנאה לית ביה במקום שאינו מפורש בהדיא:

רִבִּי זְעִירָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. חָדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. וְחָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל הדא. דקאמינא לעיל בשם ר' אלעזר הוא דאמרי והדא בשם ר' יוחנן:

הכא את אמר הכין והכא את אמר הכין. דלעיל קאמרת דהכלל הוא לאיסור הנאה בכל מקום שנאמר לא תאכל וכו' והכא קאמרת דהל''ת לענין הנאה גבי שור הנסקל וחמץ אינו מחוור לענין מלקות:

בְּמַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁבְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָסוּר 17a בַּאֲכִילָה כָּךְ הוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. מַה עָבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁקָּֽדְמוּ הַבְּעָלִים וּשְׁחָטוּהוּ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה עבד לה ר' יוחנן. להאי קרא ומשני פתר לה דלהכי איצטריך האי קרא בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו דה''א דמותר באכילה לפיכך כתיב לא יאכל את בשרו אבל איסור הנאה לא ילפינן מהאי קרא בהדיא ואין הל''ת שלו מחוור בפירוש לענין הנאה והלכך קאמר דאינו לוקה:

מתני'. הך ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דדריש גבי שור הנסקל ממשמע שנא' וכו' אלמא דרבי ביה קרא בהדיא לאיסור הנאה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source